בהמשך לפוסט הקודם, על הזוג הצעיר, ששיפץ דירה בראשון לציון, אני רוצה לספר לכם סיפור.
כזכור לכם עיצבתי דירה לזוג צעיר שקנה דירה בראשון לציון.
כדי להבין את הסגנון שלהם, ולהעריך את הרהיטים שכבר יש להם, נסעתי לדירתם הקודמת (בבני ברק).
כשהייתי בדירה, שאל אותי הבעל "תגידי, את חושבת שיהיה מקום בדירה, להציג את אוסף כלי הנשק שהבאתי מאפריקה?,
עניתי, אם זה משהו שאתה אוהב, בוודאי שנוכל למצוא דרך להציג את זה.
ניגש הבעל לארון, והוציא ממנו אוסף של כלי נשק שהיה ארוז בכל מיני בדים, וקופסאות. הוא הסביר שאף פעם לא מצא מקום להציג את הפריטים בבית ולכן הם סגורים בארון.
על כל פריט, היה לו סיפור שלם שהעלה בו זכרונות.
חנית, משומשת, שרכש ממש מידיו של לוחם בן שבט המסאי באפריקה. הלוחם לא כל כך רצה למכור את החנית, אבל לאחר שכנוע הסכים.
חרב, שקנה בשוק עתיקות באפריקה, מסכות, קשת עם חיצים משומשים, שניכר בהם כי שימשו את הלוחמים.
עם כל פריט שהוציא, גברה התרגשותו.
כמובן, שבמהלך העיצוב והתכנון, לקחנו בחשבון את האוסף של בעל הדירה ובחרנו להציג אותם בסלון בפינה מיוחדת.
במהלך הזמן, בחנו בני הזוג את המערך הכי נכון להצגת הפריטים.
שיחות הטלפון הנרגשות של בכל הדירה, בכל פעם שהתלבט, איך נכון יהיה להניח את הדברים, ועוד יותר ההזמנה הנרגשת לאחר שהכל כבר היה על הקירות.... את חייבת,.. חייבת לבוא לראות איזה יופי. הכל תלוי על הקירות... איך אני מרוצה...
הפינה הזו, השמחה הזו שסוף סוף הוא יכול להציג פריטים שהוא אוהב, או מעוררים בו זכרון נעים,,
, הם החלק הכי משמעותי בעבודה שלי..,
.