​​​​​​לפעמים האתגר הגדול ביותר בפרויקט אינו התכנון או התקציב – אלא היכולת להגיע להסכמות.

כך התחיל הפרויקט הזה.

כבר בשיחת ההיכרות אמרה לי בעלת הבית:

"הזמנתי אותך כי בעלי ואני לא מצליחים להסכים על שום דבר. כבר שלוש פעמים הסתובבנו בחנויות קרמיקה וחזרנו בלי לבחור כלום. אני אוהבת כחול, הוא אוהב שחור. אני רוצה מוקה, הוא רוצה לבן. אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע להחלטות."

הבנתי שהשלב הראשון אינו בחירת אריחים או תכנון המטבח – אלא יצירת שפה משותפת.

ביקשתי מכל אחד מבני הזוג לבחור, בנפרד, חמישה לוחות השראה מתוך מספר לוחות צבעים ששלחתי להם. חלק מהלוחות היו שונים לחלוטין, וחלקם שילבו בין ההעדפות של שניהם.

כשקיבלתי את התשובות גילינו שני לוחות ששניהם אהבו.

מתוכם נבחר קו עיצובי אחד, בגוונים קלאסיים של לבן, תכלת ומוקה – ומאותו רגע הכול השתנה.

בפגישה הבאה, שבה בחרנו אריחים וחומרי גמר, ההחלטות כבר התקבלו בקלות. במקום להתווכח, בני הזוג ידעו למה הם מכוונים, וכל בחירה השתלבה בשפה העיצובית שהגדרנו יחד.

בסיום הפגישה קרה רגע שלא אשכח.

כל אחד מהם ניגש אליי בנפרד ואמר:

"אני מאוד מרוצה ממה שבחרנו."

מעבר לבחירת החומרים, תוכנן כל הבית מחדש עד לפרט האחרון. כל פריט ריהוט תוכנן בהתאמה אישית, ובמסדרון תוכננה פינת עבודה ייעודית, שאפשרה להורים לעבוד בנוחות וגם לשמור על קשר עין עם הילדים ועל הנעשה במחשב.

הפרויקט הזה מזכיר לי בכל פעם מחדש שעיצוב פנים מתחיל בהקשבה.

לפני שבוחרים צבעים, רהיטים או חומרים – צריך להבין את האנשים, את הצרכים שלהם ואת הדרך שבה הם מקבלים החלטות.

כשיש הקשבה ותכנון נכון, גם בית וגם משפחה יכולים למצוא את נקודת האיזון.

​