לפעמים הלקוחות יודעים בדיוק מה הם אוהבים.

ולפעמים הם רק חושבים שהם יודעים.

כך התחיל הפרויקט הזה.

כבר בפגישה הראשונה אמרה לי בעלת הבית:

"רכשתי דירה חדשה. היא כבר גמורה, אבל אני לא יודעת איך להעמיד אותה. אני לא יודעת אילו ארונות להזמין, איזה מטבח נכון לי, ואני חוששת שלא תהיה מספיק תאורה."

בהמשך השיחה היא הוסיפה:

"אני מאוד אוהבת סגנון כפרי. יש לי רהיטים, מנורות ושנדלירים שאספתי במשך השנים, הם יקרים לליבי, ואני רוצה לשלב .אותם גם בבית החדש."

.היה לי חשוב לכבד את המקום שממנו היא הגיעה. לא ניסיתי לשכנע אותה לוותר על מה שהיא אוהבת.

"בואי נשאיר את הראש פתוח, ונבחן יחד עוד אפשרויות."

לאורך התהליך נחשפנו יחד לחומרים, צבעים, רהיטים וסגנונות שונים. לאט־לאט התברר שהסגנון שמרגיש לה נכון היום שונה .זה שדמיינה בתחילת הדרך

בסופו של התהליך נוצר בית המשלב קווים מודרניים, נקיים ועל־זמניים, עם נגיעות כפריות עדינות שמעניקות לו חמימות ואופי.

המטבח, הריהוט, המזנון והנגרות תוכננו כשפה אחת, כך שכל פרט מתחבר לשלם הרמוני.

אחד האתגרים המרכזיים היה התאורה. כבר בתחילת הדרך הבנתי שהתאורה הקיימת לא תעניק לבית את התחושה שחיפשנו. למרות שהדירה כבר הייתה בנויה, בוצעו התאמות וחציבות בתקרות, תוכננו מחדש נקודות התאורה, וגם בחדרי הרחצה הוחלפו גופי התאורה שנבחרו על ידי הקבלן.

התוצאה היא תאורה שמדגישה את החללים, יוצרת אווירה ומשלימה את העיצוב כולו.

בכל חדר תוכננו ארונות בהתאמה אישית לצורכי המשפחה, מתוך מחשבה על נוחות, סדר ואחסון לטווח ארוך.

למרות שבדירה יש שני חדרי אירוח, דווקא חדר הטלוויזיה הפך למוקד המשפחתי. עם מיטה נפתחת, שולחן נוח ופינת ישיבה מזמינה, הוא הפך לממלכה של הנכדים.

כפי שבעלת הבית מספרת בחיוך:

"הנכדים בקושי יוצאים מהחדר הזה."

גם לאמנות היה מקום מרכזי בתכנון. הציורים שנבחרו של הציירת שרית לוי קצב מסטודיו "שרה לויקה" הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית, והעניקו לבית צבע, אופי ואמירה אישית.

לאורך כל הדרך חזרה בעלת הבית ואמרה:

"יואלה, איך אני אוהבת את הבית שלי. איך ידעת לקלוע בדיוק לטעם שלי?"

זו אחת המחמאות הגדולות ביותר שמעצבת יכולה לקבל.

,כי המטרה שלי אינה ליצור בית שנראה כמו קטלוג.

המטרה היא ליצור בית שמרגיש נכון למי שחי בו – כזה שמשקף את האישיות שלו, את אורח החיים שלו ואת הדרך שבה הוא רוצה לחיות.